עדי תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל
יש כאלו שרואים את המלחמה ברשת החברתית פייסבוק כאחת החשובות שיש בעידן הנוכחי. אחרי הכל מדובר בישות בינלאומית, עשירה בצורה יוצאת דופן, שפועלת נטו מסיבות כלכליות מבלי להתייחס תמיד למשמעות של התכנים שמתפרסמים בה (בטח אם הם פוגעים בה כלכלית). תוסיפו לזה את העובדה שהיא עושה הכל כדי לחמוק מהדין בישראל וכמעט בלתי נגישה עבור המשתמשים בה, ושאפילו הפרקליטות הפכה להיות גוף שרק ממליץ לה אילו תכנים להסיר, ותקבלו מפלצת חסרת גבולות.
אז איך מגבילים כזאת חברה ענקית? לאף אחד אין תשובה נחרצת. כרגע זה לא באמת מעניין את המחוקקים, ואת העבודה צריכים לעשות האנשים הקטנים.
אומרים שאת הניצחון במלחמה משיגים דרך קרבות קטנים, והשבוע יצא לדרך עוד ניסיון לניצחון בקרב, גם אם באמת קטן ואולי קצת קטנוני, בדמות בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד נגד פייסבוק. העילה: פגיעה בפרטיות ויצירת רווחים שנוצרו לפייסבוק בעקבות אותה פגיעה בפרטית.
בבקשה נטען כי הרשת החברתית עושה שימוש ללא אישור בשמם של המשתמשים, כינויים ותמונתם לצורך קידום מודעות ממומנות. אם משתמש מסמן דף או הודעה של מפרסם כאהובים, הנתבעת מציגה לעיתים לחבריו מודעות של אותו מפרסם, לרבות מודעות אותן המשתמש לא סימן, וכותבת מעליהן כי המשתמש "אוהב את" המפרסם.
פייסבוק נוהגת כך, גם אם חלף זמן רב מאז שהמשתמש ציין שהוא אוהב את המפרסם או את המודעה. במקרים רבים אין קשר בין הפרסום המקורי שהמשתמש אהב, והפרסום החדש ששמו מוצמד אליו.
המבקשת הציגה לדוגמה בבקשה, מקרה קיצוני. רכבת ישראל מפרסמת מודעה כלשהי, ומשתמשת בשם קרן מסמנת את ההודעה כאהובה. בחלוף שנים רכבת ישראל מודיעה על שינויים בתנועת הרכבות וסגירת קווים. קרן איננה מודעת לכך. אולם, הרשת החברתית תציג בפני החברים של קרן את ההודעה החדשה על סגירת הקווים, ובראש ההודעה תציין – "קרן אוהבת את רכבת ישראל".
כך פייסבוק נוהגת לעשות, גם אם המשתמשת קרן איננה מודעת כלל לסגירת הקווים. כך הנתבעת נוהגת לעשות, אף אם קרן מעולם לא סימנה שהיא אוהבת את רכבת ישראל, אלא רק עשתה לייק להודעה אחת ספציפית של רכבת ישראל שאיננה קשורה לשינויים בתנועת הרכבות, בעבר הרחוק. אין זה מקרה דמיוני. כך קרה לתובעת, כך לטענת התובעת נעשה לחברי הקבוצה האחרים כל העת.
בבקשה נטען עוד כי לפי חוק הגנת הפרטיות רואים שימוש בשם של אדם, בכינויו או בתמונתו לשם רווח, כפגיעה בפרטיות. לשם שימוש כזה נדרשת "הסכמה מדעת, במפורש או מכללא". כדי לתת הסכמה מדעת, על המשתמשים לדעת כי הנתבעת מתכוונת לעשות שימוש בשמם כדי לקדם פרסומות לחברים ברשת שלהם, תמורת תשלום, ולהסכים לשימוש זה.
לפייסבוק אמנם יש מנגנון המאפשר למשתמשים לבקש ששמם לא יופיע בפרסומים ממומנים, אך לטענת המבקשים מדובר במבוך אמיתי. "בשעת פתיחת החשבון, הנתבעת איננה מציגה את תנאי ההתקשרות. היא מגדירה כברירת מחדל כי המשתמש מעוניין שהנתבעת תעשה שימוש בשמו לצרכי פרסום. רק לאחר פתיחת החשבון, המשתמש יכול לאתר בהגדרות הסבוכות אפשרות לקבוע שלא ייעשה שימוש בשמו לצרכי פרסום, גם זאת בקושי רב", נכתב בבקשה. "לצורך זה המשתמש נדרש לגשת למסמכים רבים, סבוכים וקשים. המשתמשים אף אינם לא יכולים להבין מתנאי ההתקשרות כי הנתבעת רשאית לעשות שימוש בשמם לצורך קידום פרסומות שהם מעולם לא ראו, בחלוף שנים רבות".
"נוכח כל אלה, לא מתגבשת הסכמה, לא כל שכן הסכמה מדעת, של המשתמשים, לשימוש בשמם, כינויים ותמונתם לשם רווח", נאמר בסיכום הדברים, "התוצאה ברורה. הנתבעת פוגעת בפרטיות חברי הקבוצה, ומתעשרת על חשבונם".
עכשיו השאלה היא האם בית המשפט יקבל את התביעה, שמבחינה לוגית אולי נשמעת הגיונית, אך כבר היו דברים מעולם ונפלאות הן דרכי פייסבוק ומדינת ישראל. אבל לכולם ברור שהישועה בעבודה מול ענקיות הטכנולוגיה והכפפתם לחוקי המדינה (כפי שקורה בימים אלו באוסטרליה ובמדינות רבות בעולם) לא תקרה בעקבות התביעה הזו. את זה יוכלו לעשות רק חברי כנסת וממשלה מתפקדת שבאמת מעוניינת להתעמת עם הכוחות החדשים בעולם ולא לעסוק רק בעוקבים ולייקים.
