מדיני

אנשי הדממה, ואלה שקצת פחות

יוסי כהן ראש המוסד יוסי כהן. הדליף את הסיפור ומיהר לתקן את הטעות?

מי הדליף לניו יורק טיימס על תקיפת ספינת הביון האיראנית "סאוויז" בים האדום, על ידי שייטת 13 (על פי פרסומים זרים שלא אושרו על ידי הדרגים הבכירים בישראל), ומה באמת קרה מאחורי הקלעים כשאחרי ההדלפה לכאורה הוחלט לדחות את המבצע ב-24 שעות. מי פנה למי? האם בכלל ההדלפה באה מהכיוון שלנו ולא מזה של האמריקנים? ובעיקר אם זה הגיע מאתנו, מי אישר את מסירת הסיפור לרונן ברגמן והמגזין הניו יורקי עוד לפני הפעולה עצמה?

שאלות אלו ועוד רבות מעסיקות את התקשורת והפוליטיקה הישראלית ב-24 השעות האחרונות, מאז הפרסום על ידי יניב קובוביץ' ב"הארץ". שאלות שאם ייחקרו לעומק יכולות אולי לפתוח צוהר אל עסקים אפלים, קומבינות ופעולות ללא אישור שמגיעות עד החלונות הגבוהים ביותר. תהיו בטוחים שגם כאן, כמו בפרשת הצוללות, ביטחון המדינה לא ירשה לחקור, אבל מי יודע – אולי יקום המנהיג שיגיד די ויסכים סוף סוף להסיר את הערפל מעל הסיפור המטריד הזה.

תחילת הסיפור ביום שישי, אז עלתה באתר הארץ ידיעה שכותרתה "מידע על מבצע רגיש של צה"ל במדינת אויב הודלף לעיתונאי זר יממה לפני שיצא לפועל". הידיעה עצמה רומז קובוביץ' בצורה די גסה כי מקור ההדלפה הוא מישראל.

"גורם שהיה מעורה בפרטי המבצע והדליף אותו לכלי התקשורת", הוא כתב, "לא ידע על דחיית המבצע, משיקולים מבצעיים של מערכת הביטחון, ולאחר שגילה זאת ביקש מהכתב לדחות את הפרסום עד לאחר סיומו".

התיאוריה של סילברסטיין

הבלוגר ריצ'ארד סילברסטין לקח את הדברים המעט עמומים של קובוביץ' ונתן להם שמות ופרצופים. בבלוג שלו תיקון עולם הוא ייחס את ההדלפה באופן ישיר לראש המוסד יוסי כהן, שכמובן לא הגיב עד כה. מבהלך הטקסט הוא שרטט את יחסיו הארוכים והעמוקים של כהן עם ברגמן וכיצד הם עוזרים האחד לאינטרסים של השני.

בסופו של הטקסט מבהיר סילברסטין כי לא הצליח לאמת אף אחת "מהתחושות שלו" עם גורמי הביון והביטחון הישראלים, אך זה לא הפריע למי שהתאים לו להפוך את התיאוריה (הלא לגמרי מופרכת שלו) לתורה מסיני. ואפילו להוסיף עליה פרשנות.

 

ברגמן מגיב

אבל למה כהן בכלל צריך את זה? אם תשאלו את הקונספירטורים משמאל זה קודם כל האינטרס של נתניהו להצית את הגזרה עם איראן בעקבות הנכונות של ארה"ב לחזור להסכם הגרעין. התקיפות, החבלות והסיכולים הישראליים קיבלו תאוצה בשלב האחרון, וקשה גם להתעלם לפתע מכל הפרסומים בכלי תקשורת זרים המייחסים לישראל את התקיפות.

אבל אם מתייחסים גם לכותב הידיעה, ברגמן עצמו, לא בטוח שכל הקונספירציות ממש בכיוון. אחרי שחש את הסערה שעורר הפרסום בהארץ, ברגמן מיהר להגיב בעצמו.

 

את הצד הימני תפס הסיפור קצת בהפתעה. ואין כמו התגובה הראשונית של יאיר נתניהו, שלרגע חשב שמדובר ביאיר לפיד שנמצא בימים הללו בארה"ב, כדי לקבוע שמדובר בלא פחות מבגידה. אחרי זה מישהו הסביר לו את כוונת המשורר והוא מיהר למחוק את הציוץ.

אחרי שיצאה שבת נכנסו גם שופרות נתניהו לדיון, ואין כמו ינון מגל כדי לתת קונטרה למשגב עם תיאוריה חסרת בסיס משלו שאומרת בדיוק אותו דבר רק להיפך, ובסוף צועקת מתוך פוזיציה משהו שהיא לא יכולה באמת להוכיח.

איש המקצוע היחידי שניסה להתעמק בשאלה הוא יוסי מלמן, שנזהר מלקבוע משהו חד משמעי מי הדליף והאם כהן אכן מאחורי הפאדיחה, אך בהחלט סיפק כמה רמזים.

 

לאן נעלמו הפוליטיקאים?

ויש את כלי התקשורת המרכזיים כמו ידיעות אחרונות (שברגמן כותב בו), ישראל היום (נו, באמת), וערוצים 12 ו-13 שבינתיים בוחרים לא להעמיק ולחקור בסיפור המטורף הזה.

וכמובן יש את הפוליטיקאים. אלו שיש להם מה להגיד על כל דבר, ופתאום ממלאים פיהם מים. האם פרסום על הדלפה כזאת לכאורה, שפרסומה בטרם ההתקפה, היה יכול להביא לפגיעה בלוחמים, אינו דורש בדיקת עומק. אולי תחת מעטה צנזורה, אבל כזאת שתבהיר היטב מי סיכן, אם בכלל, את טובי לוחמינו. כן כן, אלו שמבצעים משימות מסוכנות מאחורי קווי האויב מבלי לדעת שיש מישהו שמנסה לגזור קופון כזה או אחר עם פרסום על גבם. באמת מעניין מה הם חושבים על זה?

שתף את הכתבה ב:

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות