ח"כ אוסנת מארק. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
היום מושבעים חברי הכנסת ה-24, שנבחרו בבחירות שנערכו לפני כשבועיים. הכנסת החדשה תתחיל לפעול בימים הקרובים, ואנחנו נאלצים להיפרד מ-19 ח"כים שלא הצליחו להשתחל לעוד קדנציה במשכן. טוב, אתם יודעים – לא היינו מציעים לחגוג בשמחה מוגזמת לאידם של הנושרים, כשבאופק עדיין מרחף לו איום ריאלי של בחירות חמישיות.
הנה ארבעה חכים שפחות נתגעגע אליהם:
היבא יזבק, הרשימה המשתופת – היורשת הלא רשמית של חנין זועבי, נערת הפוסטר הפרובוקטיבית של הימין הישראלי שייצגה עבורם את השטן ושירתה אותם והפכה את ציבור היהודי ליותר ויותר ימני. יותר משהיא אוהבת לחבק טרוריסטים, יזבק אוהבת לשלוח אצבע לעין של הציבור הציוני ולהתגרות בו. בדרכה הפרובוקטיבית יזבק גרמה לרבים להרגיש שהיא נציגה של גיס חמישי ולא של ערבים שרוצים להשתלב בחברה הישראלית. יזבק חברת בל"ד מוקמה במקום השביעי ברשימה המשותפת שזכתה בשישה מנדטים וכך נותרה בחוץ. רק באסה אחת – איזה שם כיפי שמתפצפץ בפה כמו קללה עסיסית – היבא יזבק. נתגעגע לשם שלה יותר משנתגעגע אליה.
אסנת מארק, הליכוד – קשה לדמיין כנסת בלי העומק האינטלקטואלי, המחשבה המורכבת, סגנונה העדין והפעילות הפרלמנטרית החרוצה של הגברת מארק אבל זו מציאות חיינו וניאלץ להתרגל אליה. זאת אחרי שהליכוד השיג 30 מנדטים ומארק מוקמה רק 34 ברשימה. הבלונד הבוהק, הלשון המשוחררת, הצעקות באולפנים, הביאו לנו נציגה אותנטית של ישראל השנייה, אבל סמוך לבחירות היתה מארק אחת מאלה שנעלמו מקמפיין הליכוד. כמו במקרה של אורן חזן ואחרים שנדמה שפגעו בתדמית מפלגת השלטון, גם מארק נפלטה החוצה. מסכנים ארץ נהדרת.
צבי האוזר, תקווה חדשה (עד להודעה חדשה) – בהחלט יש צדק פואטי בכך שצבי האוזר לא יהיה בכנסת הקרובה אחרי שנדמה שכל מה שעשה בכנסת הוא רק ניסיון מעייף לחתור לנקודה הכי מרכזית במרכז המפה הפוליטית. למרות שהתעסק ב'ריפוי השסעים הפנימיים' הוא בכלל שימש בתפקידו כיו"ר ועדת חוץ וביטחון. החלק הפחות סקסי בצמד הנדל את האוזר היה עסוק בעיקר בניסיונות פשרה בין מחנה ביבי למחנה רק לא ביבי. הוא מוקם שמיני בלבד ברשימה של גדעון סער והזכיר שאין תקווה ואין חדשה.
עמיר פרץ, העבודה – עם או בלי השפם, הניסיון של הפוליטיקאי הנצחי להישאר בעניינים כבר הפך ליותר ממאוס. לזכותו של פרץ ייאמר שהוא ידע לזהות לאן נושבת הרוח, הודיע שלא יתמודד על ראשות העבודה ופרש מהכנסת. לגנותו ייאמר שעשה זאת כשהוא כבר חושב חזק על הקמפיין שלו להיות נשיא המדינה. פוליטיקאי כל חייו שמקדם סוציאליזם ובולשביזם ובעיקר מקדם את עצמו, כשידע בכל פעם שהאגו שלו נפגע לעורר תככים מזימות ולכלוכים על מפלגתו מבפנים ומבחוץ. מה שנזכור לו לטובה זה את כיפת ברזל וגם זה כבר היה די מזמן.
אמנם בחרנו להתמקד בארבעת אלו, אבל לא נשכח גם את האחרים, שיחסרו לנו . ניסים ואטורי (אורח לרגע), אריאל קלנר (הצד הנכון של ההיסטוריה), עוזי דיין (אל דאגה, הוא יישאר לנצח בסביבה הפוליטית), אסף זמיר (ד"ש למאיה ורטהיימר), אבי ניסנקורן (הלו, זה שועל פוליטי או טירון?), עמר ינקלביץ' (וד"ש מאילנה דיין) ואיציק שמולי (טעה, טעות, טעינו).
עכשיו נראה מי מהח"כים חדשים ייכנס לנעליהם הגבוהות ואולי יופיע ברשימה דומה לקראת הבחירות השישיות באוקטובר.
