"כל עוד אין מדובר בקטינים נזקקים או על סף הנזקקות", נכתב בפסק הדין, "דרך כלל לא יטה בית המשפט לשמש כ'הורה בכיר' אשר ינזוף בהורים… עד שירצו זה את זו בהתנהגותם". עוד הוסיף השופט כי עקרונית אינו מבין את אלו הסבורים כי יש "לכפות על הורה להיות בקשר עם ילדו למעלה מכפי שהוא חפץ".

את התביעה הגישה האם, כיוון שלטענתה טיב הקשר בין בנותיה לאביהן ותדירות פגישותיו עמן אינם משביעי רצון. היא ביקשה מבית מבית המשפט למנות 'מתאם הורי' – גוף פרטי שנועד לסייע במקרים בהם מתקשים הורים לנהל תקשורת ביניהם באשר לגידול ילדיהם המשותפים. לטענת האם, אבי בנותיה מסרב לתקשר עמה, גם בסוגיות הנוגעות לחינוך הבנות ולכן מבקשת את עזרתו של בית המשפט.

השופט שני ציין בהחלטתו כי חיובו של הורה לשהות עם ילד שלא מרצונו "נזקו רב מן התועלת" ובמקרה שהורה חפץ בתדירות זמני שהות נמוכים, תהא ה"תרופה" בסעד כספי, או בפיצוי אחר. "במקרה הזה ברור כי אין מדובר במצב של חוסר קשר", כתב השופט, "אלא במצב שטיב הקשר ותדירותו אינם משביעים את רצוננו".

"אינני מבין מה טעם שאמנה מתאם הורי שעה שטיפולים פסיכולוגיים שבהם השתתפו הצדדים כהנה וכהנה לא צלחו ולא הביאו את הצדדים לכלל הבנה. למעשה", הוסיף השופט, "האם מתארת מצב בו היתה היא לזר על האב והוא אינו מוכן לתקשר עמה, גם לקבל ממנה הדרכות חינוכיות כיצד עליו לנהוג. הבנתי את הדין היא כזו שהאם אינה יכולה למנות עצמה כ'בקר ומנחה' לטיב הקשר אשר בוחר האב לנהל עם בנותיו, כל עוד לא מדובר במניעת נזק שיש בו סכנה של ממש על דרך מניעת קשר ולא על דרך כפיית הרחבת קשר".

עוד הוסיף השופט שני בהכרעתו ואמר: "עתירה ולפיה צריך לכפות על אדם השתתפות בתיאום הורי כי לדעתו של אחד ההורים הקשר בינו לבין בנותיו אינו טוב דיו לא יכירנו מקומה. אומרת האם כי היא אוהבת את בנותיה אהבת נפש ואני מאמין, מן הסתם תעניק היא לבנותיה כל שיש לאל ידה להעניק ואילו האב יהא מופקד על טיוב הקשר בעצמו. לא לאם לשמש 'יחידת בקרה' על טיב התנהלותו של האב כל עוד לא מדובר בנזק מובהק של ממש".