ברכות לזוכים. גלי צה"ל (צילום: משה שי, פלאש 90)
לאור הדיווחים על סגירה אפשרית של גלי צה"ל, נכתבו לא מעט טורי דעה בעניין – בעד ונגד. הטורים הללו התייחסו לשלל השיקולים – כלכליים, תקשורתיים, מוסריים ואחרים. לשיקול מהותי אחד הם לא התייחסו: מה עם הדורות הבאים?
אפתח בגילוי נאות: מגיל צעיר, החלום הגדול שלי הוא לשרת בגלי צה"ל. עברתי את המיונים והייתי מיועד לגל"צ. כרגע יש חוסר ודאות גדול לגבי עתיד התחנה, מה שכמובן משפיע עליי ישירות.
בוגרי גל"צ הם חלק בלתי נפרד מהתקשורת הישראלית, למעשה, ברוב כלי תקשורת המיינסטרים הם תופסים חלק לא קטן בכלל מההרכב האנושי שם. כמעט בכל רגע נתון באולפני הטלוויזיה, רבים מהמופיעים על המסך הם בוגרי התחנה, ולעיתים לא רחוקות הפאנל מלא גל"צניקים בדימוס.
התפקיד המרכזי של גלי צה"ל לדעתי הוא למעשה היותה בית הספר מספר אחד לעיתונות בישראל. במשך השנים יצאו מגל"צ מאות עיתונאים מוצלחים שעיצבו ומעצבים את פני התקשורת במדינה. אין לדעת מה היה איתם אלמלא היתה קיימת התחנה הצבאית. נכון, יש טענות נגד פס היצור הזה, אבל צריך להודות בדבר אחד- זה עובד. העובדה שחלק מבוגרי גל"צ הם חוד החנית של התקשורת הישראלית והעיתונאים המובילים שיצאו מהתחנה, מעידים שכנראה עושים שם משהו נכון.
וכן, לא מעטים יוצאים נגד העובדה שחיילים במדים עובדים בגוף תקשורת משפיע – גל"צ כמובן. היתרון הגדול שזה מעניק לאותם חיילים באזרחות, חוסר שוויון הנוצר כתוצאה מכך, ועוד – הן חלק מהטענות. אז כן, אני חושב שיש מן הצדק בטענות הללו. אין ספק שבעולם מתוקן "דרך המלך" לתחום התקשורת לא הייתה אמורה להתחיל בתחנת רדיו צבאית ועצם הרעיון הזה הוא די מעוות. ואולם, אנחנו חיים במדינת ישראל בה השירות הצבאי הוא הצעד הראשון לאזרחות של (כמעט) כל נער/ה בגיל 18.
נכון שיש הרבה אי-שוויון כלפי הלוחמים בשדה הקרב לעומת החיילים באולפן הממוזג, אך אי-שוויון זה רחוק מלהיות ייחודי לגלי צה"ל. מה בדבר יחידות המודיעין השונות, דובר צה"ל ואינספור תפקידים נוספים שהמיונים אליהם – בדיוק כמו לגלי צה"ל – בוחנים יכולות וכישורים, אז מה ההבדל בין נער מוכשר בסייבר (לדוגמה) לבין נער המוכשר בכתיבה ובאקטואליה? האם זה הוגן או שוויוני שבזמן שהלוחמים בשטח, ישנם רבים הבונים לעצמם את הקריירה וצוברים פער אדיר עליהם באזרחות? לא. אבל לצערי זה המצב וסגירת גלי צה"ל לא תיטיב עמו.
במאמרו המכונן של אורי אורבך ז"ל "הטובים לתקשורת" – שכוון לפני יותר מ-30 שנה לעבר צעירי הציונות הדתית, אך לדעתי נוגע לכלל החברה הישראלית – כתוב: "אני מעז לקרוא לך, צעיר, לנסות להתקבל לגלי צה"ל. תהיה אמנם ג'ובניק, אבל השפעתך על הנעשה בארץ תהיה לא פחות ואולי גם יותר, מהצנחן ומהחי"רניק סגול-הכומתה". קשה לדמיין את התקשורת הישראלית ללא הבוגרים של גלי צה"ל ובכלל את החברה הישראלית.
בסופו של דבר, אני מאמין שהרוב המוחלט של עובדי בתחנה – מרזי ברקאי ועד יעקב ברדוגו – יסתדרו אם היא תיסגר. הנפגעים האמיתיים מסגירתה יהיו אנחנו, הדורות הבאים שהיו אמורים לשרת בגלי צה"ל, ואולי כתוצאה מכך – התקשורת והחברה הישראלית כולה.
שי ישראל התקבל השנה לגל"צ ויוצא לשנת שירות מטעם הסוכנות היהודית בשיקגו
